<h1>בה"ג הלכ' יום טוב</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא ביום טוב מחוץ לתחום רב נחמן ורב חסדא אכלו, רב ששת לא אכל, מאן דאכל סבר הבא בשביל ישראל זה מותר לאכל ישראל אחר, מאן דלא אכל סבר מידי דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי, ואסיר. ההוא ליפתא דאתאי למחוזא, נפק רבא חזייה דהוה מכמשא, שרא למיזבן מינה, אמר הא ודאי מאיתמל עקירא, מאי אמרת, מחוץ לתחום אתאי, הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לאכל ישראל אחר, וכל שכן מחוזא דשכיחן בה גוים ושרייה למיזבן מיניה ביום טוב, כיון דחזא דקא מיכוונין ומייתו, אמר, הני אדעתא דכולהו ישראל מייתין, אסרה רבא למיזבן מינה.
ההוא בני גננא דגזו להו גוים אסא ביום טוב, שרא להו רבינא לאורוחי מיניה לאורתא לאלתר, א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר לפי שאינן בני תורה, מתקיף לה רב שמעיה טעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי, הא בענן בכדי שיעשו, אתו שיילוה לרבא, אמר להו רבא בענן בכדי שיעשו.
